Francisco Baccaro

(Lisbon)

Revolution

Saidoff windows and stickers throughout the city center

Francisco directed different people that he met during his stay in Jerusalem and on a trip to the Judean Desert and the Dead Sea. He asked them all to direct their gaze slightly to the side, and to point, a gesture that can be interpreted in a variety of ways: as a gesture of political rebellion, a salute, directing the gaze to another place, seeking the unattainable, or a spiritual search. The accumulation of figures in the urban environment produces a growing question mark – where and why are these people pointing, what is going to happen? And this is exactly what good art does, directing our gaze to what has no words or form, to the beyond.

מהפכה

חלונות סיידוף ומדבקות ברחבי מרכז העיר

פרנסיסקו ביים אנשים שונים שפגש במהלך השהות בירושלים ובטיול למדבר יהודה וים המלח. מכולם הוא ביקש להפנות מבט מעט הצידה ולהצביע, מחוות גוף שיכולה להתפרש במגווון דרכים: תנועה של מרידה פוליטית, הצדעה, כוונת המבט למקום אחר, חיפוש אחר הבלתי מושג או חיפוש רוחני. הצטברות של הדימויים בסביבה העירונית מייצר סימן שאלה שהולך וגדל, לאן למי ולמה האנשים הללו מצביעים, מה עומד לקרות? בדיוק מה שאמנות טובה עושה, מפנה את המבט אל מה שאין לו מילים וצורה, אל המעבר.

The Monolith

140 Jaffa st.

Francisco and Octavi were amazed by the human diversity and the different communities in Jerusalem, and wanted to find a way to connect their voyeuristic experiences in the new city, and the search for closeness in the public space. This thought led them to create the Monolith, a structure with characteristics of a commemorative monument or a quasi-religious connection, and in it they placed photographs of actual Jerusalem houses photographed by Francisco, filled with objects, mess, warmth, and character. The piece is a wooden structure painted black, inset with dozens of peepholes, in each of which a different authentic Jerusalem home appears, making it possible to walk in the public space while giving an intimate view of the homes of people who might right now be walking here in the street beside you.

מונולית

רח׳ יפו 140

פרנסיסקו ואוקטבי התפעלו מהמגוון האנושי ומהקהילות השונות בירושלים ובקשו למצוא דרך לחבר את חוויות המציצנות שלהם בעיר חדשה ואת החיפוש אחר קרבה במרחב הציבורי. מחשבה זו הובילה אותם ליצירה המונולית, מבנה שיש לו מאפיינים של מוניומנט זיכרון או הקשר כמו-דתי ובתוכו צילומי בתים ירושלמיים אמיתיים שפרנסיסקו צילם, מלאים בחפצים, בלאגן, חמימות ואופי. היצירה היא מבנה עץ צבוע שחור ובו משובצות עשרות עיניות הצצה שבכל אחת מהן מופיע בית ירושלמי אותנטי אחר, המאפשר בהליכה במרחב הציבורי ומבט אינטימי עם בתים של אנשים שאולי בדיוק כרגע צועדים כאן ברחוב לידך.

About the Artist
על האמן

The Barcelona artist Francisco Baccaro (who currently lives in Portugal) is first and foremost a photographer. The field of photography is his springboard to other media, such as video art, cinema, performance, sculpture, and installation. His work is characterized by the poetic documentation of remote populations across Brazil. Among these communities are the quilombolas (former slave settlements), diverse Afro-religious groups, native Indian tribes, and others. A motif and value running through Francisco’s photographs is “gambiarra” – a Portuguese word describing improvised solutions produced in the tough, survivalist lifestyle of these communities. The nearest word to explain “gambiarra” in Hebrew may be “combina”, or in English, “jerry-rigged solutions”.

היוצר הברזילאי פרנסיסקו בקארו (חי כיום בפורטוגל) הוא קודם כל צלם. שדה הצילום הוא קרש הקפיצה שלו למדיומים נוספים דוגמת וידאו ארט, קולנוע, פרפורמנס, פיסול ומיצב. העבודה שלו מתאפיינת בתיעוד פואטי של אוכלוסיות נידחות ברחבי ברזיל. בקהילות הללו ניתן למצוא את הקילומבולה (עיירות העבדים לשעבר), קבוצות אפרו־דתיות מגוונות, שבטים אינדיאנים ילידיים ועוד. מוטיב וערך שחוזר בצילומים של פרנסיסקו הוא ה״גמביארה״ – מילה פורטוגזית המתארת פתרונות מאולתרים שצצים באורח החיים הקשוח וההישרדותי של הקהילות הללו. ייתכן והמילה הקרובה ביותר בעברית לתאר את הגמביארה היא ״קומבינה״.

Back to Artists Back to Artworks