Octavi Serra


The Monolith

140 Jaffa st.

Francisco and Octavi were amazed by the human diversity and the different communities in Jerusalem, and wanted to find a way to connect their voyeuristic experiences in the new city, and the search for closeness in the public space. This thought led them to create the Monolith, a structure with characteristics of a commemorative monument or a quasi-religious connection, and in it they placed photographs of actual Jerusalem houses photographed by Francisco, filled with objects, mess, warmth, and character. The piece is a wooden structure painted black, inset with dozens of peepholes, in each of which a different authentic Jerusalem home appears, making it possible to walk in the public space while giving an intimate view of the homes of people who might right now be walking here in the street beside you.


רח׳ יפו 140

פרנסיסקו ואוקטבי התפעלו מהמגוון האנושי ומהקהילות השונות בירושלים ובקשו למצוא דרך לחבר את חוויות המציצנות שלהם בעיר חדשה ואת החיפוש אחר קרבה במרחב הציבורי. מחשבה זו הובילה אותם ליצירה המונולית, מבנה שיש לו מאפיינים של מוניומנט זיכרון או הקשר כמו-דתי ובתוכו צילומי בתים ירושלמיים אמיתיים שפרנסיסקו צילם, מלאים בחפצים, בלאגן, חמימות ואופי. היצירה היא מבנה עץ צבוע שחור ובו משובצות עשרות עיניות הצצה שבכל אחת מהן מופיע בית ירושלמי אותנטי אחר, המאפשר בהליכה במרחב הציבורי ומבט אינטימי עם בתים של אנשים שאולי בדיוק כרגע צועדים כאן ברחוב לידך.

The Observer

140 Jaffa St.

Octavi has created an installation of two eyes, looking to the side, set in old windows of the historical Sha’arei Yerushalayim neighborhood. The eyes, set in the sockets of the windows, appear to be the upper part of an enormous head peeping out from the depths of Jaffa Road. The work gives a light and humorous wink to a city that is tense and heavy with the weight of history.


רח׳ יפו 140

אוקטבי יצר מיצב של שתי עיניים מביטות הצידה, המשובצות בחלונות היסטוריים של שכונת "שערי ירושלים" ההיסטורית. העיניים השקועות בארובות החלונות נדמות כחלק עליון של ראש ענק שמציץ מעומק רחוב יפו. העבודה מוסיפה קריצה הומוריסטית קלילה לעיר המתוחה והכבדה מרוב היסטוריה.


140 Jaffa St.

This is an installation of doors set on the diagonal in the windows of the historic Sha’arei Yerushalayim neighborhood, that have been blocked off and become decorative. The doors symbolize the attempt to make an unrealizable connection, but contain a future promise, or at least possibility, of a more connected society. After wandering around Jerusalem, Octavi thought of all kinds of possibilities for installing parts of doors and handles at different points in the city, but eventually chose to make use of the rounded windows and install doors in them, set on the diagonal, to break up the historic language, and create a new statement.


רח׳ יפו 140

זהו מיצב של דלתות המשובצות באלכסון בחלונות שכונת שערי ירושלים ההיסטורית שנחסמו והפכו לדקורציה. הדלתות מסמלות ניסיון לקשר שאינו בר מימוש, אבל צופן הבטחה עתידית, או לפחות אפשרות לחברה מתקשרת יותר. לאחר שוטטות בירושלים, אוקטבי חשב על כל מיני אפשרויות של הצבת חלקי דלתות וידיות בנקודות שונות בעיר אך לבסוף בחר להשתמש בחלונות המעוגלים ולהציב בהם דלתות בקווי אלכסון ששוברים את השפה ההיסטורית ומייצרים אמירה חדשה.


At the entrance to Machane Yehuda market and at the light rail stop

These are labels that Octavi has stuck on No Entry signs in the area of the market, on which it says ‘Unlock’, in a way that resembles an app button. This piece developed from the same starting point as the doors, thinking about the desire for more open and honest communication between the communities in Jerusalem.

ללא כותרת

בכניסה לשוק ובתחנת הרכבת הקלה

אלו הן מדבקות שהדביק אוקטבי על תמרורי אין כניסה באזור השוק ועליהן כתוב Unlock באופן שמדמה כפתור אפליקציות. עבודה זאת נוצרה מאותה נקודת מוצא של הדלתות, מתוך מחשבה על רצון לתקשורת פתוחה וכנה יותר בין קהילות בירושלים

About the Artist
על האמן

Girona A wall of bricks made of loaves of bread, optical illusions from car tires, a Nike doughnut, and countless other failures of logic that cause us to stop and ask “Wait, what?”. The public art of Octavi Serra is black humor with varying doses of laughter and pain. It is presented through photography, installation, graffiti, sculpture, “museum exhibits” that ridicule the format itself, and taking public signage out of its context. Diving into Octavi’s rich world of imagery will do more for the spectator than any description that can be written.

קיר לבנים מכיכרות לחם, אשליות אופטיות מצמיגים של רכב, דונאט של נייקי ועוד אינספור כשלים לוגיים שגורמים לעצור ולשאול ״רגע, מה?״. האמנות הציבורית של אוקטבי סיירה היא בדיחה שחורה במינונים משתנים של צחוק וכאב. כל זה בא לידי ביטוי בצילום, מיצב, גרפיטי, פיסול, ״מוצגים מוזיאליים״ שמגחכים על עצם הפורמט והוצאת שילוט ציבורי מהקשרו. צלילה לתוך עולם הדימויים העשיר שלו אוקטבי תעשה חסד עם הצופה יותר מכל מילת תיאור שעשויה להיכתב.

Back to Artists Back to Artworks